שאלות ותשובות

תענית בכורות היא לא כמו כל התעניות שקבעו חכמינו הקדושים, אלא היא תענית שתלויה רק במנהג, ואין לה מקור מפורש בחז"ל הקדושים זולתי במסכת סופרים, וכנראה שכך היה מנהגם, והעיד מרן החיד"א הקדוש שתענית זו תלויה רק במנהג, ועם השנים מנהג זה השתרבב כמעט בכל המקומות לצום תענית בכורות, אף על פי שהלכה רווחת בידינו שלא צמים בחודש ניסן, ובלאו הכי נהגו לפדות את התענית בשמיעת סיום מסכת או בהשתתפות בסעודת ברית מילה.

ובדומה לזה, מנהג כמה קהילות קדושות אחינו האשכנזים לצום ביום החופה, החתן והכלה, כדי לשמור על כובד ראש, ולקבל את הנישואין בקדושה וביראת שמים, וגם תענית זו היא לא חובה כלל ועיקר, אלא רק אם רצו יצומו, ואם לא לא יצומו. ומנהג אדוני אבי מופת הדור רבינו יורם אברג'ל שהחתן והכלה לא יצומו ביום חופתם, אלא יאכלו וישתו וישמחו, כל אחד בביתו, ויתחזקו ביראת שמים, וישתדלו לסיים את ספר התהילים באותו היום ואשריהם ואשרי חלקם.

וגם אותם שנוהגים לצום, יש אומרים שמותר להם לצום כי הצום הוא ביום, וכיום רגילים שהחתונה היא בערב, אולם אם הם מתחתנים ביום, לא יצומו כי אסור לצום ביום החופה ממש, ויש מקילין גם בזה, וכל אחד יעשה כמנהגו, והטוב ביותר כיום שלא לצום, רק להתחזק בקדושה ויראת שמים טהורה.

ויש שרצו להוכיח מדברי הירושלמי, שרבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא היה צם בערב חג הפסח משום שהוא היה בכור, אולם באמת עיקר הסיבה שרבי היה צם זה מכיון שרבי היה איסטניס ועדין נפש מאד מאד, ואם היה אוכל קצת במשך היום בערב חג הפסח, אזי כשהיה מגיע הלילה, לא היה יכול לאכול מצה לתיאבון.