שאלות ותשובות

מי שהיה צריך להסב, ושתה את היין או אכל את המצה בלי הסבה, צריך לחזור ולשתות את היין או לאכול את המצה בהסבה. ואם היסב באכילת כזית אחת מהמצה, ולא היסב בשאר, יצא ידי חובה. אך אם לא היסב כלל, או ששתה אחת מארבע הכוסות לא בהסיבה, צריך לחזור ולאכול את המצה או לשתות שוב את היין בהסבה. כמו שפסק מרן השולחן ערוך.

ומכל מקום אם קשה לו לחזור ולשתות או לחזור ולאכול את המצה, יש לו על מה לסמוך אם אינו חוזר ומיסב. מכיון שיש בזה ספק ספיקא, שמא מעיקרא נהגו לא להסב בזמן הזה, וכדעת הראבי"ה, שכיום מנהג בני חורין לשבת זקוף, ולא בהסיבה. ושמא כדברי הפוסקים שסוברים שצריכים להסב אך בדיעבד אם לא היסב יצא ידי חובה, ולכן בדיעבד, אם קשה לו לחזור ולאכול את המצה או לשתות שוב את היין מכיון שלא היסב מקודם, יש לו על מה לסמוך. אך לכתחילה, אם הוא יכול, נכון שיחזור ויאכל או ישתה בהסבה, כמו שפסק גאון עוזינו מרן השולחן ערוך.

ואולם, אשה שלא היסבה, אינה צריכה לחזור ולשתות או לאכול את המצה בהסבה, כיון שמעיקר ההלכה הייתה פטורה מלהסב, ובפרט אם היא כבר נשואה, הרי היא פטורה מהסבה בפני בעלה, אלא שבזמן הזה נהגו שגם הנשים מסיבות, ואפילו בפני בעליהן, אך אם כבר אכלה את המצה או שתתה את היין שלא בהסבה, אינה צריכה לחזור ולהסב.