שאלות ותשובות

נשים אינן צריכות לספור את ספירת העומר, מכיון שזו מצות עשה שהזמן גרמא, כלומר שהיא מצוה שתלויה בזמן, וכל מצוה שהיא לא נוהגת עשרים וארבע שעות ביממה, שלוש מאות שישים וחמשה ימים בשנה, היא נקראת מצוה עשה שהזמן גרמא, ולכן נשים פטורות מלספור את העומר. ואם רצו לספור בלי ברכה, הרשות בידן, ויש בזה מעלה שזו הכנה לקבלת התורה הקדושה, ויש נהגו על דרך הסוד, שנשים לא יספרו את העומר אפילו בלי ברכה, וכמו שהעליתי בסייעתא דשמיא בספרי הקטן "תורת רבינו יורם" פרשת שמיני.

ומכל מקום, העיקר להלכה שנשים שסופרות את העומר בברכה, אין למחות בידן, ויש להם על מה לסמוך, כי נחלקו הרמב"ם ורבינו תם, אם נשים מקיימות מצוות עשה שהזמן גרמן, כגון ישיבה בסוכה, ונטילת לולב ושמיעת קול שופר, אם הם יכולות לברך בעצמן או לא. שדעת הרמב"ם שנשים לא יברכו על מצוות עשה שהזמן גרמן, וכן פסק מרן השו"ע. והטעם הוא, כי בנוסח הברכה אומרים "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", והנשים לא מצוות בזה.

ואילו דעת רבינו תם שנשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, כי אפילו שהיא בעצמה לא מצווה על כך, מכל מקום אביה ואחיה ובעלה ובניה, כולם מצווים, ולכן כשהיא אומרת "וצוונו", היא מכוונת שצווה את כולם, ולכן לא אומרים "וציווני" בלשון יחיד, אלא "וצוונו", וכמו שמבואר ברשב"א ובמרן החיד"א הקדוש, שנשים רשאיות לברך על מצות עשה שתלויה בזמן. וכן דעת כמה מגדולי הראשונים אשר בספרד, רי"צ גיאת, רמב"ן, ריטב"א ור"ן שסוברים כרבינו תם.

ובספרי הקטן שו"ת "סוכת דוד" על הלכות סוכה, העליתי בסייעתא דשמיא, שהגם שפשט המנהג אצל הספרדים, שנשים לא מברכות בעצמן "לישב בסוכה", מכל מקום אם רצו לברך לעצמן לישב בסוכה, רשאות הן, כמו שכתב מרן החיד"א הקדוש, הואיל ודעת רבים מאוד מרבותינו הראשונים והאחרונים שנשים יכולות לברך לישב בסוכה, וכן כתוב בספר "תשובות מן השמים". וכתב מרן החיד"א הקדוש, שאף על פי שמרן השו"ע כתב שנשים לא תברכנה לישב בסוכה, מכל מקום אם היה ספר תשובות מן השמים נגלה לעיני קודשו של מרן השו"ע נראה שהיה אומר שנשים יברכו לישב בסוכה.

והקשה מרן החיד"א הקדוש, שהרי מה שאמר הכתוב "לא בשמים היא", ולמדו מזה שפוסקים את ההלכה לפי דברי החכמים שבעולם הזה, ולא לפי תשובות מן השמים, ביאר מרן החיד"א הקדוש, שכאשר "תשובות מן השמים", אומר דבר שלא הסכימו לו הפוסקים בעולם הזה, אומרים "לא בשמים היא", ושומעים לפוסקי ההלכה שבזמן הזה, אולם כאשר נחלקו רבותינו הפוסקים בהלכה מסויימת, ויש דיעה רווחת ברבותינו הפוסקים לכאן ויש דיעה רווחת לכאן, בזה שומעים לספר תשובות מן השמים, כי גם בחכמי הדורות בעולם הזה, הסכימו לזה.

ולפי הפוסקים שסוברים שנשים רשאיות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, הם רשאיות לברך גם על מצות ספירת העומר, כמבואר במרן החיד"א הקדוש וכן בספר כף החיים.

גם לעניין חלומות שלפעמים באים אצל אדם, ואומרים לו חלמנו עליך כך וכך, או חלמנו עליך שאתה צריך לעשות כך וכך, על הרוב אין לזה כל כך משמעות, וקצת יותר יש משמעות למה שהאדם חולם על עצמו, וגם בזה, אם יפתרו לו את החלום לטובה, יתקיים לטובה, כי אמרו חכמינו הקדושים כל החלומות הולכים אחר הפתרון.

וכמה מגדולי החכמים, כשהיו רואים חלום משמח, היו אומרים כדברי הגמרא הקדושה, "חלום, אחד משישים בנבואה", שנאמר "בחלום אדבר בו", וכן היו אומרים "לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד עשרים ושתיים שנה". וכשחס ושלום היו רואים חלום עצוב היו אומרים, "וחלומות השווא ידברו", ולא היו נותנים ליבם אליהם כלל ועיקר.