שאלות ותשובות

מי שזכה להתפלל במקום שברוך ה' תינוקות של בית רבן השכימו קום לבוא בית ה', ומיהרו לטעום בשמחה את הכיבוד של סיום המסכת, והגבאים ששם, לא נדבה רוחם אותם להיערך בשפע גדול, או שאין לאל ידם, או שיש לאל ידם אך ליבם לא נכון עימם להוציא הוצאה מרובה לכבוד סיום מסכת, יוכל להביא מביתו איזו פרי או עוגיה, ולאכול אחר שמיעת סיום המסכת, ואין צריך דוקא משל בית הכנסת.

אולם הדבר פשוט וברור, שמצוה על הגבאים ועל מסיימי המסכת לדאוג לכיבוד בריווח ובעין טובה, וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו, ואשריהם ישראל שמחבבין את המצוות, ינוחו להם ברכות על ראשם. וכל שכן מצוה יקרה זו שגם הוא זוכה לשמח את הציבור בפת שחרית שבסיום מסכת שזוהי גם גמילות חסדים גדולה, שיעשו בשפע גדול ברוב עם ובשמחה. בוזו כסף ובוזו זהב, וישמחו את העם ישראל הצדיקים, וה' יתברך ישמח אותם כנגד זה עם כל הציבור הקדוש.

ומצוה על החכמים להזכיר בנועם ובשמחה לציבור הקדוש ובפרט לילדים היקרים לברך בכוונה על האוכל אשר יאכל, ועל משקה אשר ישתה, כי הנה אמרו בגמרא הקדושה, פסוק אחד אומר "לה' הארץ ומלואה", ופסוק אחד אומר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", הא כיצד, כאן קודם ברכה – כאן לאחר ברכה, והיינו קודם שהאדם בירך על המאכל או על המשקה שבידו, הרי הוא של הקדוש ברוך הוא בבחינת "לה' הארץ ומלואה", אולם כאשר האדם בירך על המאכל או על המשקה, הרי הוא מקבל את המאכל מהקדוש ברוך הוא, להיות שייך לו, ועל זה נאמר "והארץ נתן לבני אדם".

ובספרי הקטן שו"ת ברכת יוסף [הלכות ברכות הלכה ב'] העליתי בסייעתא דשמיא שכתב המהרח"ו זכור לטוב בשער רוח הקודש [דף ט' ע"ב] וזה לשונו: אמר לי מורי ז"ל [היינו רבינו האר"י הקדוש], כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש, תלויה על ידי כוונת האדם, וזהירות בכל ברכות הנהנין, לפי שעל ידם מתבטל כוח אותם הקליפות הנאחזות במאכלים החומריים, ומתדבקים בהם באדם האוכל אותם, ועל ידי הברכות שעליהם הנאמרות בכוונה, הוא מסיר מהם הקליפות ההם, ומזכך החומר שלו, ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה, והזהירני מאוד לזה עכ"ל. וכן כתוב בדברי קודשו גם בשער המצוות פרשת עקב. ומכאן ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה, להיזהר בברכות הנהנין כיון שעל ידי זה יזכה להפריד כל קליפה מהמאכל ומהמשקה, ושכן העלה מופת הדור אדוני אבי רבינו יורם מיכאל אברג'ל שליט"א בשם רבינו האר"י הקדוש.

וביאר אדוני אבי, על פי דברי אור החיים הקדוש זלה"ה, שכתב , "ופעמים שיהיה האדם ירא שמים כראוי, ופתאום אינו ירא שמים, לזה יסבב שאכל מאכל האסור ולא בדעתו, או שאכל מאכל המותר ולא בירך עליו כראוי", והיינו שחוסר הזהירות בברכות הנהנין גורמת לו לאדם פגם ביראת השם, שהרי על ידי הברכה שמברך להקדוש ברוך הוא הוברר חלק הרע מתוך המאכל, אולם אם אינו מברך כראוי לא הוברר חלק הרע מתוך המאכל, ואלו הם עיקר הקשיים הרוחניים, וכבר אמרו בגמרא הקדושה "הבא ליטהר מסייעין אותו".