שאלות ותשובות

שאלה: האם מותר להשתמש בשבת "במטפחות לחות" הנקראות "מגבונים", לצורך ניקוי הפנים, ולנקות את התינוק, וכן לשימוש בבית הכסא, או שמא יש לאסור את השימוש בהם מחשש איסור סוחט?

תשובה: מותר להשתמש בשבת קודש בממחטות לחות ומגבונים, ולהלכה אין בזה שום איסור, וכמה טעמים בדבר, ומהם, שלפי רוב השיטות – איסור "סוחט" בבד הוא משום "מלבן" דהיינו מכבס, וכל סחיטת בגד מהמים הבלועים בו גורמת לניקיון הבגד, שהרי ביציאת המים הבלועים יוצא הלכלוך מתוך הבגד, ולעומת זאת השימוש במגבונים הנזכרים גורם ללכלך את המגבונים ובוודאי שאינו גורם לנקותם, ולכן לא שייך לומר שזה מלבן ומכבס את המגבון. וכמו שכתב הריב"ש (בסימן שצ"ד), שאיסור סוחט בבגדים שייך רק בסחיטת המים מהבגד שעל ידי כך נגרם ניקוי לבגד, אך אם פעולת הסחיטה גורמת לליכלוך הבגד אין בו איסור סוחט כלל, וכן כתוב בשו"ת הר צבי בזה הלשון: "אין בזה משום מלבן, הואיל וכל החשש של סחיטה הוא בשעת הקינוח ובשעת הקינוח הרי מלכלך הוא את הנייר, ואיך אפשר לומר שהקינוח בנייר המביא לידי סחיטה יהא אסור משום ליבון שמלבן את הנייר, בשעה שבשעת הסחיטה ובפעולת הקינוח הוא מלכלך את הנייר וזורקו".

ועוד, שכוונת האדם להשתמש במים שנמצאים מעל גבי המגבון ולא להוציא את המים הבלועים בו, ולכן גם אם יוצאים המים הבלועים בתוכו אין זה פסיק רישיה, ואף אם יהיה זה פסיק רישיה הרי זה פסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן שדינו כפסיק רישיה דלא ניחא ליה, שהרי די לו במים שיש במגבון מבחוץ, ואינו צריך שיצאו מים נוספים. וכמו שכתב הגאון רבי שלמה זלמן אויירבך זלה"ה שמטעם זה מותר לרחוץ את הפנים או את הידים בממחטה שספוגה במי בושם, כי הרי מי הבושם אינם נסחטים מן הממחטה ואין כאן איפוא משום איסור סחיטה.

ועוד, שגם לפי מי שסובר שסחיטת בד אסורה משום תולדה של מלאכת "דש", יש לומר שאין איסור דש אלא בגידולי קרקע [ובאדם ובהמה שדינם כקרקע לפי הרמב"ם] אך לא בחומרים סינטטיים, וכמו כן דעת רוב הפוסקים שאין איסור דש אלא רק בדבר שמתחילת ברייתו נמצא שם, ולא שייך איסור דש במים שהוספו על ידי אדם לבגד.

ועוד, שיש אומרים שגם אם סוחט את המגבון ממש, הרי זה בגדר "סוחט ואינו צריך למימיו", שהרי המים היוצאים מן המגבון נזרקים, והגם שיש חולקים בזה ויש פנים לכאן ולכאן, ראוי על כל פנים להיצטרף לסניף להתיר.

ועוד, שהמגבון נזרק מיד לפח, ואין דרך סחיטה בכך, ולא זו הסחיטה שאסרה התורה ואסרו חכמים בשבת, וכמו שכתוב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג בסוף סימן פג אות ו') שפשוט וברור שמותר לרחוץ סביב העיניים של התינוק בצמר גפן טבול במים, ואין שום חשש בצמר גפן משום סוחט, מכמה טעמים, ועיקר הטעם מחמת שאינו מתכוין לסוחטו ותיכף ומיד אחר השימוש הצמר גפן ההוא נזרק לפח ואינו נשמר, וכמו שכתב הרב בזה הלשון: בהחלט מותר לרחוץ בשבת את העינים עם מים רתוחים פושרים וצמר גפן וכו', ואם משום סחיטת הצמר גפן, לדעתי אין מקום לחשש איסור סחיטה על ידי כן בהיות שזורקים אחר כך לאשפה חתיכת הצמר גפן, וגם הנוזל הנסחט הולך גם כן לאיבוד, ואין דרך סחיטה בכך כלל.

ועוד, שהמגבון אינו ראוי לכביסה, ואין דרך לכבסו כלל ועיקר, ולכן אינו דומה לבגד שהחמירו בו חכמים.

ומכל מקום ממידת חסידות טוב ונכון להשתמש במגבונים אלו בשבת קודש בנחת, ולא בחוזקה, שבזה נמצא שמשתמש במים שנמצאים מעל המגבון ולא סוחט את המים שבתוכו, ואזי גם אם ייסחטו המים שבתוכו אין בכך כלום, אך מעיקר ההלכה אין שום איסור בדבר.

וכל ההיתרים הללו שנכתבו יש להתיר להשתמש בנחת גם כאשר המגבונים עשויים מבד. ועל אחת כמה וכמה שאחר בדיקה שנערכה, נמצא שרוב ככל המגבונים הללו אינם עשויים מבד כלל, ורק נקראים בלשון המפעל "מגבוני בד", ומעט מהם שיש בהם קצת שביבים דקים בבחינת זכר לבד, אך אינם עשויים מבד, ולא נחשבו להיות בד, והרי הם נייר בעלמא בצירוף כמה חומרים.