שאלות ותשובות

 בימי בית המקדש השני, גזרו מלכי יון הרשעים גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה הקדושה ובקיום המצוות, ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו את ישראל מידם, והנצחון היה שלא בדרך הטבע כי החשמונאים עם חבורת החסידים היו מעטים מאד, ואילו אנטיוכוס הרשע בא עליהם בעם רב ובפילים הרבה וברכב ופרשים, אך השם יתברך החפץ בעמו ישראל, מסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים, ואותם הערב רב הזדים שהיו נראים שהם מישראל והסתפחו לאנטיוכוס ג"כ נהרגו ונמסרו ביד עוסקי התורה ואז התגדל והתקדש שם שמים בעולם ואור התורה הופיע בעצם טהרתה ושם ישראל נתגדל בעמים, והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יותר ממאתים שנה עד החורבן השני. 

וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה זה הנס, ונכנסו הכהנים להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש, אלא רק פך שמן אחד, שגם אותו מצאו בדרך נס ופלא, אולם לא היה בו להדליק אלא רק ליום אחד בלבד, ועשה השם יתברך נס על נס ופלא על פלא והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. 

ומפני זה תיקנו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מליל כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים או בחלונות בכל לילה ולילה משמונת הלילות, כדי להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.

ובדברי רבותינו המפרשים נזכרו עוד כמה טעמים לחג החנוכה בעת הזאת, ועל שם מה נקרא דוקא בשם "חנוכה". יש אומרים שנקרא חג החנוכה כך, על שם חנוכת המזבח, שכשנכנסו הרשעים למקדש ופרצו בו פרצות, העיזו ברוח טומאתם לשקץ את המזבח הקדוש אשר בבית השם, בהקריבם עליו גילולי קרבנותיהם לעבודה זרה, וכשנכנסו החשמונאים למקדש, עקרו את אבני המזבח ממקומם, וגנזום בבית הגניזה מכיון שהיו שייכים במקורם למזבח השם הקדוש, ולקחו אבנים חדשות ובנו בהם את המזבח, ואחר כך חנכו את המזבח בכבוד והדר, ועל שם חנוכת המזבח בעת הזאת נקרא חג החנוכה. 

ובמדרש רבה מבואר טעם נוסף, שמלאכת המשכן הושלמה בכ"ה בכסליו, אולם לא חנכו את המשכן עד שהגיע ראש חודש ניסן שבו נולדו אבותינו הקדושים, והואיל וכבר זכה כ"ה כסליו למעלה הגדולה שבו הושלמה בניית המשכן וסידורו, שילם לו הקדוש ברוך הוא בימי החשמונאים שעשו חג וימים טובים. ולכן עשו את חג החנוכה כמו חנוכת המשכן, שחנוכת המשכן הייתה במשך שבעה ימים הלא המה שבעת ימי המילואים, וגם ביום השמיני היה יום טוב שבו התחילו אהרון הכהן ובניו במלאכתם בתורת כהנים ממש. וכמו כן גם שלמה המלך בחונכו את בית המקדש נאמר בדברי הימים [ב' ז, ח – ט] "ויעש שלמה את החג שבעת ימים – וביום השמיני עצרת", ולאות ומופת לניסים הללו קראו את החג הזה גם כן 'חנוכה' שהוא מלשון חנוכת המזבח וחנוכת הבית.  

עוד ביארו חז"ל הקדושים בזה, שכאשר עם ישראל נאלצו להפסיק את הקרבת הקרבנות בבית המקדש מחמת גזירות הרשעים, היה זה בחג הסוכות ובשמיני עצרת, שבסך הכל הם שמונת ימים, ולכן לזכר זה עשו שמנה ימים חנוכה, וממילא כאשר הראו להם מן השמים את הנס של ההדלקה, הראו להם למעשה שהסכימו על ידם לעשות שמנה ימים, וזהו שאמרו בשבת שם בלשון "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה", כלומר אחרי שראו שמהשמים מסכימים על ידם לעשות שמנה ימים ע"י השמן שהראו להם שדלק שמנה ימים, ולזכר הנס הזה קבעו להדליק נרות בחנוכה.