שאלות ותשובות

אמרו חכמינו הקדושים, שנכון לספור גם את הימים וגם את השבועות. וכיצד? ביום הראשון אומר, היום יום אחד לעומר, וכן ביום השני אומר היום שני ימים לעומר, וכך ממשיך מידי יום ביומו, עד שביום השביעי של ספירת העומר, אומרים, היום שבעה ימים לעומר, שהם שבוע אחד. וכן ביום השמיני יאמר, היום שמונה ימים לעומר, שהם שבוע אחד ויום אחד, וכן עד שיגיע לארבעה עשר יום, ואז יאמר, היום ארבעה עשר ימים לעומר, שהם שני שבועות, ועל דרך זה מונה והולך עד ארבעים ותשעה ימים. ואז מגיע חג השבועות, יום קבלת התורה הקדושה.

וקודם שסופרים את העומר מברכים, "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על ספירת העומר", ויספור.

וכל יום אחר ספירת העומר, מבקש מאת השם יתברך ואומר, "הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו". וזה נוסח נכון יותר מאשר הנוסח "הרחמן הוא יבנה המקדש ויחזיר העבודה למקומה במהרה בימינו", כי אמרו חכמינו הקדושים שעדיף לבקש בקשה אחת, והנוסח הראשון זו בקשה אחת שכוללת בתוכה את הכל. וכן הנוסח שאומר אבא מארי מופת הדור רבינו יורם אברג'ל, וכן הבאנו בסייעתא דשמיא בסידורי התפילה היוצאים לאור על ידי ישיבתינו הקדושה רב פעלים קול רינה, סידור "קול רינה וישועה", וסידור "בצור ירום", "הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו".

ובענין הנוסח אם לומר "בעומר" או "לעומר", נהגו רוב העולם לומר "לעומר, כגון שמונה ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד. וחלק מאחינו האשכנזים נוהגים לומר "היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד בעומר". אולם רבים מאחינו האשכנזים נוהגים לספור את העומר כמו הנוסח שלנו.

ואדם שמנה את העומר בראשי תיבות כגון שאמר "היום י' ימים לעומר", ולא אמר עשרה ימים, לפי רוב הפוסקים יצא ידי חובה, ונכון לחזור ולומר "היום עשרה ימים לעומר", כדי שיצא ידי כל השיטות.

ומי שכתב במכתב היום כך וכך לעומר, אם לא כיון לצאת, נראה שאפילו לפי מי שסובר שמצוות אין צריכות כוונה, לא יצא, כיון שלא עשה את המצוה כתקונה, הרי זה כאילו התכוין מפורש שלא לצאת, ואפילו אם כיון לצאת נראה שלא יצא, כי אפילו אם כתיבה נחשבת כמו דיבור, זה דוקא כאשר הכתיבה היא לגלות את מחשבת לבו ולא במקום שהדיבור הוא המצוה, והרי זה כמו אדם שכותב קריאת שמע ותפילת העמידה, או כותב את ברכת המזון אחרי האוכל, שלא יצא ידי חובה.

ודע, שלכתחילה צריך לספור את ספירת העומר בלשון שמבין, ולכן אם אינו מבין את לשון הקודש [כלומר שפת העברית שלנו שהיא לשון הקודש, שבשפה זו ניתנה לנו התורה הקדושה], יספור בלשון שמבין, כדי שידע כמה היום לעומר, ואם ספר בלשון הקודש, והוא אינו מבין את לשון הקודש, נחלקו רבותינו הפוסקים אם יצא ידי חובה או לא, ולהלכה למעשה יצא ידי חובה, כמו שמצאנו בקידוש וקריאת המגילה, שגם אם אינו מבין לשון הקודש, מכל מקום אם שמע או אמר בלשון הקודש יצא ידי חובה.