שאלות ותשובות

שכח ולא אמר יעלה ויבוא בחול המועד, בין בערבית בין בשחרית ובין במנחה, צריך לחזור ולהתפלל. ואם נזכר קודם שסיים את תפילת העמידה, יחזור לברכת "רצה", ויאמר שם יעלה ויבוא, וימשיך עד סוף העמידה. ואם כבר סיים את תפילת העמידה יחזור ויתפלל שוב.

וזה שונה מראש חודש, שבראש חודש אם שכח יעלה ויבוא בערבית אינו חוזר, אבל אם שכח בשחרית או במנחה חוזר.

ואם שכח יעלה ויבוא בברכת המזון, בין בראש חודש, ובין בחול המועד, אינו חוזר על ברכת המזון. מכיון שלא היה חייב לאכול לחם בחול המועד ולא בראש חודש.

ומי ששכח לומר רצה והחליצנו בשבת קודש, העליתי בסייעתא דשמיא בספרי הקטן שו"ת "לחם לשובע" חלק שני, שאומר קודם ברכת הטוב והמטיב "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה' מקדש השבת". ואם ביום טוב שכח ולא הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון, וכבר חתם "בונה ברחמיו ירושלים", קודם שיתחיל ברכת הטוב והמטיב, יאמר, "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה, את יום חג המצות הזה, [או חג השבועות הזה, או חג הסוכות הזה], ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים". ואם חל יום טוב להיות בשבת קודש, ושכח ולא אמר רצה והחליצנו וכן לא אמר יעלה ויבוא, כולל את שבת קודש ויום טוב בברכת אחת, וכך יאמר "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, וימים טובים לששון ולשמחה, את יום חג פלוני הזה, ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים".

ודע, שזה שאם שכח רצה והחליצנו בשבת קודש, או ששכח "יעלה ויבוא" ביום טוב, אומר את הברכה הנזכרת, אשר נתן שבתות למנוחה, או אשר נתן ימים טובים וכו', זה רק כאשר עדיין לא התחיל בברכה רביעית שהיא ברכת הטוב והמטיב, אך אם כבר התחיל בברכה רביעית, צריך לחזור לראש ברכת המזון, כמבואר במרן השו"ע.

ומכל מקום דעת רבותינו הגאונים מרן הבן איש חי הקדוש ומרן רבינו עובדיה יוסף, שמי שלא אמר יעלה ויבוא חוזר על ברכת המזון, רק בברכת המזון של ליל הסדר, ושל לילה הראשון של חג הפסח, וכמו שהבאנו את דברי קודשם בסייעתא דשמיא.

עוד העליתי בסייעתא דשמיא בספרי הקטן שו"ת "לחם לשובע", שאם הוא מסופק אם אמר רצה והחליצנו או שלא אמר, העיקר להלכה שאינו חוזר על ברכת המזון, משום שאף על פי שברכת המזון היא מן התורה, מכל מקום הזכרת השבת באמירת "רצה והחליצנו" היא מדרבנן, והרי זה ספיקא דרבנן לקולא. ועוד, שאמנם ישנה סבירות מסוימת לומר שהוא לא הזכיר רצה והחליצנו, כי הרי במשך השבוע לא אומרים רצה והחליצנו, ויש לנו חזקה שאומרת "מה שהוא למוד – הוא מזכיר", דהיינו אדם אומר את מה שהוא רגיל, ולכן לכאורה הוא לא אמר רצה. מכל מקום מכנגד יש לנו חזקה שאומרת "אימת שבת עליו, ונותן לבו ודעתו שלא לשכוח", ולכן אם נפל ספק בלבו אם אמר רצה או לא אמר, אינו חוזר על ברכת המזון.

ואף על פי שאם הוא מסופק אם אמר רצה או לא אמר, אינו חוזר על ברכת המזון, מכל מקום אם נפל הספק בלבו, קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב, יברך שם בשם ומלכות אשר נתן שבתות לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה השם מקדש השבת.