מאמר לשבת

מידותיו הקדושות של נח

אחר שבסיום הפרשה הקודמת סיפרה התורה על לידתו של נח, פותחת התורה את פרשתנו בשיבחו של נח ואומרת: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (בראשית ו, ט). בפסוק זה התורה מזכירה שלוש מעלות יקרות ונשגבות שהיו לנח, והם: "צדיק", "תמים", ו"היה בדורותיו". וביאור מעלות אלו:

צדיק – מידת "צדיק" לעולם מורה על יושרו של האדם והגינותו בעניני ממון, כמו שנאמר: "מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק, והין צדק יהיה לכם" (ויקרא יט, לו) ועל שם כך נקרא נח "צדיק", משום שהיה זהיר ביותר בנקיות ממונו מכל חשש גזל, ולא נטל מן הזולת אפילו פרוטה אחת שלא ביושר. והגם שכל בני דורו של נח היו לקויים בכך ביותר כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית ו, יג) עד שאמרו חז"ל (סנהדרין קח, א) שלא נחתם גזר דינם להכחד במי המבול אלא על הגזל, בכל זאת נח לא הושפע מהם אלא הנהיג את עצמו ואת בני ביתו בדרך האמת והיושר.

תמים – מידת "תמים" לעולם מורה על שלימות קדושת הברית של האדם, וכמו שאמרו חז"ל (נדרים לא, א) שעל אף כל מעשיו הטובים של אברהם בכל זאת לא קרא לו הקב"ה תמים עד שנימול, ונעשה שלם בבריתו. ועל שם כך נקרא נח "תמים", משום שנח נולד מהול (ראה תנחומא פר' נח ה'. אדר"נ ב, ה), ומאז שמר ביותר על קדושה זו, וגם הנחיל זאת לבניו אחריו, ולא הושפע מבני דורו שפגמו ביותר במידה קדושה זו, כמו שנאמר: "וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית ו, יב), ועד שנגזר עליהם משום כך להיכחד מן העולם, כדברי חז"ל במדרש (ויקר"ר כג, ט) שדור המבול נמחו מן העולם על ידי שהיו שטופים בעניני עריות.

היה בדורותיו – מידה זו מורה על כך שהיו לנח יחסים טובים עם כל בני דורו, והיה אהוב על כולם, וזאת משום שנח היה שומר ביותר על קדושת לשונו ולא היה מדבר לשון הרע ורכילות על שום אדם, ואילו בני דורו היו לקויים בענין זה ביותר, והיו משלחים לשונם לכל עבר, ומדברים בגנותו של כל אחד ככל העולה על רוחם, ולכן נגזר עליהם להימחות במי המבול, כיון ש"מבול" הוא ראשי תיבות של הפסוק "מוות וחיים ביד לשון" (משלי יח, כא). לעומת זאת, נח ששמר ביותר על קדושת לשונו ניצל מהמבול.

ודבר זה נרמז במידות המיוחדות שציוה הקב"ה את נח לעשות לתיבה, כמו שנאמר: "וזה אשר תעשה אותה, שלוש מאות אמה אורך התיבה, חמישים אמה רוחבה, ושלושים אמה קומתה… ואל אמה תכלנה מלמעלה" (בראשית ו, טו-טז):

והיינו כי שלוש מאות האמות שבאורך התיבה עולים כמספר האות ש', וחמישים האמות שברוחבה עולים כמספר האות נ', ושלושים האמות שבקומתה עולים כמספר האות ל', והאמה שבגגה שהיא בת ששה טפחים עולה כמספר האות ו', ומצירוף כל אלו עולה תיבת "לשון", לרמוז ששמירת הלשון של נח היא זו שגרמה לו להינצל ממי המבול.

ובאמת ישנו קשר ממשי בין קדושת הלשון של נח לבין קדושת בריתו, וזאת על פי המבואר בספר יצירה (פ"א, מ"ב) שבגוף האדם ישנן שתי בריתות המכוונות זו כנגד זו, והן: ברית הלשון וברית המעור (היסוד), וכל זמן שהאדם שומר על לשונו בקדושה גדולה ונזהר שלא לדבר דברי שקר ונבלה ולשון הרע ורכילות, הקב"ה מסייע בידו לשמור גם על קדושת היסוד, אך אם חלילה פוגם האדם בברית הלשון ומדבר בה דברים אשר לא כדת, מסתלקת מעליו השמירה וסוף שיבוא לפגום אף בברית השניה. ומכיון שהיה נח שומר היטב על לשונו וקדש אותה כראוי, ממילא זכה לסיוע עצום מן השמים להישמר גם בענין קדושת היסוד.

הדפס מאמר