שאלות ותשובות

בחורבן בית המקדש הראשון הובקעה העיר בתשעה בתמוז, אולם בחורבן בית המקדש השני הובקעה העיר בי"ז בתמוז, וקבעו חכמינו הקדושים את יום י"ז בתמוז ליום התענית ולא את יום ט' בתמוז, הואיל וחורבן בית מקדש השני היה חמור לנו יותר, הגם שמעלתו של בית מקדש הראשון הייתה גדולה יותר. ומאידך גיסא לא רצו חכמינו הקדושים לגזור תענית גם בתשעה בתמוז וגם בי"ז תמוז, מכיון שקיבלו על עצמם ארבע צומות, סביב ענין חורבן המקדש, ולא מוסיפים על זה כדי שלא להטריח  על הציבור יותר מדאי. 

וכמו כן חששו חכמינו הקדושים, שאם יהיו שתי צונות סמוכים כל כך, גם בט' בתמוז וגם בי"ז תמוז, לא יתקיים הדבר, כי יהיה קשה לציבור לצום יומיים, בהפרש של שבוע ימים. 

ומה גם, שהצום בט' בתמוז היה רק בימי החורבן על המקדש הראשון, אבל כשנבנה בית המקדש השני, כבר לא היו צמים בט' בתמוז, ולכן צמים רק בי"ז בתמוז. 

ויש אומרים, שגם בחורבן בית המקדש הראשון הובקעה העיר בי"ז בתמוז, אלא שמרוב הצער, הכאב, והיסורים שאנשים עברו בחורבן ירושלים, התבלבלו להם התאריכים, וחשבו שזה היה בט' בתמוז, ובאמת זה היה בי"ז בתמוז, ולא רצו הנביא לשנות את מה שהציבור ידע וחשב, כדי לא להוסיף להם על צערם גם את הבילבול הזה בתאריכים, ולכן הנביא דיבר כלשון העם, ואמר בתשעה בחודש הובקעה העיר.