שאלות ותשובות

הטעם שאומרים את הביטול בלשון ארמית, מכיון שזו הייתה השפה המדוברת בימים ההם, ובלשון הזו הציבור הבין את נוסח הביטול. ויש מבארים טעם נוסף, משום שהלחם הוא חיותן של האדם, ואין ראוי לזלזל בכבודו של הלחם, ולכן ניתקן בלשון תרגום, כדי שלא יבינו המזיקין והמקטרגין, שאומרים על הלחם שיהיה בטל כעפר הארץ. 

ודע, שצריך האדם לומר את הביטול בשפה המובנת לו, אבל אם אומר ביטול ואינו מבין שהוא מבטל את החמץ, אלא חושב שאומר תחינה ובקשה בעלמא, יש אומרים שלא יצא ידי חובת הביטול, וצריך לחזור ולבטלו בשפה הידועה לו. ובאופן זה לא יחשוש משום חשש לומר בלשון הקודש. 

ומכל מקום להלכה, אם אמר את הביטול בשפה שאינו מבין, כגון שאינו מבין ארמית, ואמר בלשון ארמית כנהוג "כל חמירא" וכו', אם הוא יודע בליבו שהוא אומר כאן ביטול לחמץ, רק שאינו מבין את המילים, יצא ידי חובתו, והרי ביטל את החמץ. אולם, אם אינו יודע כלל שהוא אומר ביטול אלא חושב שאומר איזו תחינה או בקשה, אינו ביטול. ועטרת ראשי הרב מור אבי, רבינו יורם מיכאל אברג'ל שליט"א, הייתה דרכו בקודש בילדותינו לומר אתנו את הביטול שלש פעמים בלשון ארמית, ואחר כך היה חוזר אתנו פעם אחת בלשון הקודש, כדי שנבין את נוסח הביטול.

כבר מבואר בסייעתא דשמיא שאם בעל הבית נמצא בנסיעה, ואינו בביתו, יכול לבטל את החמץ בכל מקום שהוא נמצא, ואם אינו עושה כן, מוטב שתבטל אשתו את החמץ, ואפילו לא צווה אותה על כך בפרוש, ותאמר בביטולה: "כָּל חֲמִירָא דְּאִיכָּא בִּרְשׁוּת בַּעְלִי, לִיבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא", ואם אינה מבינה לשון תרגום, תאמר הביטול בשפת הקודש "כל חמץ ושאור שיש ברשות בעלי, יהא בטל ומבוטל כעפר הארץ". או בכל שפה המובנת לה.