מאמר לשבת

לידת ילדים ונגעים

 

פרשת תזריע פותחת בענין לידת ילדים, כמו שכתוב: "אשה כי תזריע וילדה זכר" (ויקרא יב, ב), ומיד לאחר מכן מביאה התורה את כל דיני הנגעים למיניהם. וצריך להבין, מהי השייכות הפנימית שבין לידת ילדים לבין ענין הנגעים? שאלה נוספת נשאלת: מדוע כל פרשת הנגעים, השייכת לכאורה דוקא באנשים בעלי מדרגה פחותה, סובבת סביב התואר "אדם", כמו שכתוב: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וגו'" (ויקרא יג, ב), "נגע צרעת כי תהיה באדם וגו'" (שם, פס' ט) וכיו"ב, הלֹא מבין ארבעת התוארים שבהם מתוארת מעלת המין האנושי: אדם, איש, גבר ואנוש (ראה בזוה"ק פרשתנו מח, ב) התואר 'אדם' הוא הגבוה שבכולם ומתיחס רק לאנשים בעלי מדרגה רוחנית גבוהה?

 

אכן הביאור לשתי השאלות הנזכרות עולה בקנה אחד, וזאת על פי המבואר בגמרא (ראה ערכין טז, א) שרוב הסיבות שהנגעים באים על האדם הן ענינים של פגיעה בזולת – בגופו, בממונו או בכבודו, כשפיכות דמים, גזל, גסות רוח, צרות עין ולשון הרע, אשר כולן נובעות מכך שהאדם הינו בעל ישות ומציאות, ומרגיש יקר וחשוב וכו', ואילו הזולת חשוב בעיניו כאין ואפס, ועל כן הוא מרשה לעצמו להתגאות עליו, ולפגוע בו בכל מיני דרכים. ולכן נכתבה פרשת הנגעים דוקא סביב התואר 'אדם', כי פעמים רבות שדוקא משום כך שהאדם הינו בעל מדרגה גבוהה יותר משאר האנשים עשויה להתגנב לליבו הרגשת גאוה וישות, ועימה גם חברתה – הרגשת ביטול הזולת, מה שאינו מצוי כל כך אצל אלו שמדרגתם שפילה ממילא. ואם כן אדרבה, ענין הנגעים שייך באנשים רמי מעלה שראוי להם התואר 'אדם' הרבה יותר מאשר אצל פחותי המעלה, והם במיוחד צריכים להישמר ביותר בדבר זה.

 

ועל כן הסמיכה התורה את ענין לידת ילדים לפרשת הנגעים כנ"ל, כדי לרמוז לאדם שהדרך העיקרית שעל ידה יוכל לזכות שיהיו הילדים הנולדים לו הולכים כל ימיהם בדרך הישר, ויסבו לו רוב נחת ושמחה, זהו שיזהר ביותר בכבודו של כל אחד ואחד מישראל, וינהג בענוה כלפי כל אחד מישראל, ויהיה ממונו של הזולת חביב עליו כשלו, היפך מהתנהגותו של זה שראוים לבוא עליו הנגעים.

 

והטעם לכך: כי כל אחד מישראל הוא בנו של הקב"ה, כמו שכתוב: "בנים אתם לה' אלקיכם" (דברים יד, א), וכאשר יכבד האדם את בניו של הקב"ה וינהג עימם בענוה, גם הקב"ה, מידה כנגד מידה, ינהג כבוד בבניו, ויסייע להם ללכת בדרכים טובות וישרות, וישפיע עליהם טובה וברכה בגשמיות ורוחניות (וראה שבת לב, ב "בעוון שנאת חינם וכו' וברש"י שם).

הדפס מאמר