מאמר לשבת

סוד עצם הלוז

והנה אחר שהתעורר יעקב מאותו חלום קדוש, ונפעם מאוד מגודל קדושת המקום שבו ישן, מיד "ויקרא שם המקום ההוא בית אל" (בראשית כח, יט), ומוסיפה התורה ואומרת "ואולם לוז שם העיר לראשונה" (שם), והיינו שלפני שקרא יעקב למקום קדוש זה בית אל, היה נקרא שמו לוז.

וצריך להבין: לשם מה התורה משמיעה לנו כיצד נקרא מקום זה לפני שקרא לו יעקב בית אל?

וכדי לבאר זאת יש להקדים את דברי המדרש (בר"ר כח, ג) שיש בגוף האדם בראש עמוד השדרה עצם מיוחדת ולוז שמה, והיא כל כך חזקה עד שאפילו אם ינסו לטחון אותה ברחיים היא לא תטחן, ואם ישרפו אותה באש היא לא תשרף, ואם יתנו אותה במים היא לא תימחה, ואם יתנו אותה על הסדן ויכו עליה בפטיש, יחלק הסדן ויבקע הפטיש, וממנה לא יחסר כלום, ומעצם זו הקב"ה יקים ויחיה את האדם לעתיד לבוא.

והטעם הפנימי לכך שאין לעצם הלוז כלייה עולמית, משום שגזירת המוות והכליה ירדה לעולם מחמת אכילתו של אדם הראשון מעץ הדעת, כמו שאמר לו הקב"ה "כי ביום אכולך ממנו מות תמות" (בראשית ב, יז), ומכיון שכל אבריו של אדם הראשון נהנו מאכילת עץ הדעת על כן יש בהם בחינת כליה ומוות. אולם עצם הלוז אינה נהנית משום אכילה, מלבד מאכילת סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת (כמובא בב"י סי' ש בשם שבולי הלקט סי' קל), וכיון שלא נהנתה עצם זו מאכילת עץ הדעת (שהרי חטא עץ הדעת היה בערב שבת), על כן לא שולטת בה בחינת הכליון והמוות (וכ"כ האליה רבה שם סק"ג).

ולפי זה נמצא שעצם הלוז מסמלת את ההתנזרות מתאוות העולם הזה ותענוגיו, וכן את התיקון השלם לחטא עץ הדעת. וזהו שאומרת התורה שקודם שקרא יעקב אבינו לאותו מקום קדוש בית אל "ואולם לוז שם העיר לראשונה", וזאת כדי לרמוז שמה שזכה יעקב אבינו לכל העבודות הנשגבות שנרמזות בסולם שראה בחלומו, כגון בחינת עבודת התפילה כנ"ל, זהו משום שקודם לכן ("לראשונה") השיג את בחינת "לוז", כלומר שהתנזר מכל תאוות העולם הזה ותענוגיו, וזיכך היטב את כל אבריו, עד שהתקדשו כולם באותה הבחינה של עצם הלוז, ותיקן את חטא עץ הדעת בשלימות, ובזה הכשיר את עצמו להיות משכן להשראת השכינה, בבחינת "בית אל", דהיינו בית ומשכן קבע לשכינת האל. ולכן אמרו חז"ל (תענית ה, ב) "יעקב אבינו לא מת", כי יעקב אבינו כל כך זיכך את אברי גופו עד שכולם התקדשו בקדושתה של עצם הלוז, ופקעה מהם גזירת הכליון והמוות, כשם שהיא לא חלה על עצם הלוז.

ובדרך אגב יש ללמוד מן האמור עד כמה ראוי להשתדל להקפיד על אכילת סעודת מלווה מלכה במוצאי שבת, שהרי העצם הקדושה ביותר בגוף האדם, עצם הלוז, אינה נהנית אלא מסעודה זאת. ועיקר תיקון סעודה זו הוא באכילת פת דוקא (ולא ראוי להקל להסתפק באכילת עוגה וכיו"ב).

ומה טוב אף לערוך שולחן במיני מאכל שונים לכבוד סעודה זו, כמו שנפסק בשולחן ערוך (סי' ש, א) "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת כדי ללוות את השבת אפילו אינו צריך אלא לכזית". ומקדושתה של סעודה זו שואבים קדושה לכל שאר האכילות של כל ימות החול (כדברי האר"י בשעה"כ דף ס, ע"ג), ורמז לסעודה זו בסולם שראה יעקב בחלומו, שהרי "סֻלם" (חסר ו' כמו שכתוב בספר תורה) הוא ראשי תיבות "סעודת ליווי מלכה".

הדפס מאמר