מאמר לשבת

מיתוק הדינים

וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:

אבא עטרת ראשינו רבינו יורם אברג'ל הביא את דברי חכמינו הקדושים שאמרו "ואתחנן" גימטריא חמש מאות וחמש עשרה, ובא לרמוז שמשה רבינו התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות כדי להיכנס לארץ ישראל, שזה כמניין "תפילה" וכמניין "שירה". ואבא היקר עטרת ראשינו העלה בשיעורו הנפלא, שבוודאי המספר חמש מאות וחמש עשרה, הוא לא סתם מספר "מיקרי" שכך יצא שמשה רבינו התפלל, אלא היה עניין ממשי במספר הזה, ומהו?

והביא אבא היקר רבינו יורם אברג'ל את דברי חכמינו הקדושים שיש בשמים שישה בתי דינים שמהם יוצאים לעולם כל הדינים והעונשים על ראשי הרשעים ה' יצילנו, ועליהם רמז הנביא יחזקאל בדברי נבואתו על עונשם של עובדי העבודה זרה, "ויקרא באוזני קול גדול לאמר, קרבו פקודות העיר ואיש כלי משחתו בידו, והנה שישה אנשים באים מדרך שער העליון… ואיש כלי מפצו בידו" (יחזקאל ט, א-ב), ופירשו חז"ל (שבת נה, א) אשר שישה אנשים אלו הם: קצף, אף, חימה, משחית, משבר ומכלה – שהם בחינת שישה בתי הדינים הנזכרים.

וכתב הגאון הקדוש בעל הפני יהושע (ברכות לב, א ד"ה דרש ר' שמלאי) בלשון קודשו: "ובדרוש העליתי עוד שזה פירוש הפסוק: 'רב לך אל תוסף דבר אלי עוד', שאילו התפלל משה עוד תפילה אחת, שהם תקי"ו (חמש מאות ושש עשרה תפילות), ועולה שש פעמים מנין 'אלהים', היה ממתיק בזה שש בתי דינים האמורים בפרק במה בהמה (שבת שם) והיה נענה בתפילתו. לכך אמר לו (הקב"ה) אל תוסף דבר".

והיינו שעיקר כוונתו של משה היתה להתפלל חמש מאות ושש עשרה תפילות, כמנין שישה פעמים שם 'אלהים', כדי לבטל מעל בני ישראל את כל הדינים הנכללים באותם שישה בתי דינים, המושרשים בשישה שמות 'אלהים', כי מגודל אהבתו של משה לעם ישראל, רצה לפעול בתפילותיו הקדושות שלא ישלוט עליהם שום דין וחרון אף, אלא רק חן וחסד ורחמים.

אולם כשהגיע משה למנין חמש מאות וחמש עשרה תפילות, וכמעט שסיים לבטל את כל הדינים, עצר אותו הקב"ה ומנע ממנו להוסיף עוד תפילה אחת ולהגיע למנין חמש מאות ושש עשרה תפילות, כדי שתשאר בעולם על כל פנים בחינה מועטת של דין, כי אם לא תהיה בעולם בחינת דין כלל ועונש לרשעים, הם יתגברו בו ביותר, ויעשו ככל העולה על רוחם, ויגרמו לחורבן העולם, ומפני תיקונו וישובו של עולם ראוי ונכון הוא שתהיה בו על כל פנים בחינה מועטת של דין, כמו שנאמר: "ואל זועם בכל יום" (תהלים ז, יב), ופירשו חז"ל (ברכות ז, א) שזעמו של הקב"ה הוא רגע אחד בכל יום.

אך חלילה כשאדם עושה מעשים אשר לא יעשו, ומושך עליו את רוח הטומאה, הכוללת שש מדרגות (אבי אבות הטומאה, אב הטומאה, ראשון, שני, שלישי ורביעי לטומאה), הרי הוא מגביר עליו את הדינים היוצאים מאותם שישה בתי דינים. ולעומת זאת, כשאדם עוסק בתורה הקדושה, על ידי זה הוא זוכה להמתיק מעליו את כל הדינים. כי התורה היא בחינת ו', שהרי התורה ניתנה בתאריך ו' בסיון, וכן אורכן ורוחבן של לוחות הברית היה שישה טפחים (ראה בבא בתרא יד, א), וכל עמודי הספר תורה מתחילים באות ו', וכן כל התורה שבעל פה נכללת בשישה סדרי משנה – וכל זאת כדי לרמוז שגדול ועצום כוחה של התורה הקדושה להמתיק מעל העוסק בה את כל הדינים היוצאים מאותם שישה בתי דינים כנ"ל.

ולמעלה מזה, כשאדם זוכה להסיר מלבו את מידת הקנאה, וזוכה לשמוח בהצלחה של כל אדם מישראל, בזה הוא מבטל מעליו את כל הדינים של שם אלקים, ומאיר על נפשו את אור החסד של שם הוי"ה. ורמז לכך: 'קנאה' עולה בגימטריא שש פעמים שם הוי"ה – שהם שמות הרחמים, הממתיקים את שישה שמות אלהים – שהם שורש הדינים.

וכיון שיוסף הצדיק תמיד הביט בעין טובה על אחיו, ובעוד שהם קינאו בו וביקשו להמיתו, הוא לא קינא בהם כלל, ואדרבה, ביקש את השלום והאחוה, על כן בעת שהורד מצרימה ונמכר לפוטיפר סריס פרעה, ליוו אותו בכל עת שמות הוי"ה, המורים על מידת החסד שבה עטף אותו הקב"ה לשומרו מכל משמר, כמו שנאמר: "ויהי הוי"ה את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי, וירא אדוניו כי הוי"ה איתו וכל אשר הוא עושה הוי"ה מצליח בידו, וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו, ויהי מאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך הוי"ה את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת הוי"ה בכל אשר יש לו בבית ובשדה" (בראשית לט, ב-ה), והרי 'יוסף' עולה בגמטריא שישה שמות הוי"ה.

על כן כל מי שחפץ להיות "איש מצליח" כיוסף הצדיק, ושתהיה ברכת ה' בכל מעשה ידיו, יסיר מליבו כל קנאה, וישמח בהצלחתו של כל אחד ואחד מישראל, וכן תמיד ישתדל לנהוג בחסד ורחמים עם כל בר ישראל, וכך לא יסורו מעליו חסדי הבורא אפילו לרגע אחד.

הדפס מאמר