שאלות ותשובות

הקמח שיש לנו היום הוא נחשב ספק חמץ, מכיון שכיום רגילים בדרך כלל לרחוץ את החיטים במים קודם הטחינה, ולכן יש חשש שהם החמיצו.

ואם יש לנו ספק אם בכלל שטפו את החיטים במים או לא, מספק אין לאסור אותם, כי יש בזה ספק ספיקא, ספק אולי לא שטפו אותם כלל. וגם אם שטפו אותם ספק אם הם החמיצו או לא החמיצו.

ובספרי הקטן "תורת רבינו יורם – שו"ת ברכת הפסח" חלק ראשון, התבאר בסייעתא דשמיא שאמנם כאשר חכמינו הקדושים אסרו לאכול חמץ שעבר עליו הפסח, אסרו אותו אפילו אם השאיר את החמץ ברשותו בשוגג או באונס. ולכן גם אם תכנן לעשות מכירת חמץ ולבסוף שכח, לא יאכל מהחמץ ההוא אחר חג הפסח. ומכל מקום, דבר שהוא רק "ספק חמץ", כגון "קמח", שכידוע הוא רק ספק חמץ ולא ודאי חמץ, אם אדם שכח למכור חמץ, בדיעבד יכול לסמוך על "הביטול" שביטל את החמץ קודם חג הפסח, ועל סמך זה להשתמש בקמח ההוא.

ושם התבאר בסייעתא דשמיא שמטעם זה, אותם שרגילים לשמור קמח לכבוד ה"מימונה" הנערכת במוצאי החג, ורגילים להכין בה "מופלטה", שהיא מן בצק דק, האפוי ומטוגן במחבת במעט מאד שמן, וטובלים אותו בחמאה ודבש, על שם הפסוק דבש וחלב תחת לשונך, שיהיו דברי תורה מתוקים בפינו כדבש וחלב. אם שכחו למכור את החמץ קודם חג הפסח, אך עשו את הביטול לאחר שריפת החמץ כנדפס בסידורים, יש להם על מה לסמוך להכין מופלטות במוצאי פסח מהקמח ההוא.