שאלות ותשובות

מפני כמה טעמים גזרו חכמינו הקדושים איסור "מוקצה". האחד, משום שאמרו ומה אם הזהירו הנביאים, וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך ביום חול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר "ודבר דבר", קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי ששבת קודש לא תהיה חלילה כיום חול בעיניו, ויבוא בשבת לסדר את הבית והמחסן, להעביר כלים מפינה לפינה בבית או בחצר, או מבית לבית, או שיבוא להצניע אבנים וברזל וכיוצא בהן, שהרי בשבת קודש האדם בטל ממלאכה, ומתוך שיושב בביתו, יבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת ולא נח בשבת קודש, ובטל הטעם שנאמר בתורה (דברים ה') 'למען ינוח', ולכן על ידי מצות מוקצה הרי האדם נמנע מלהרים ומלטלטל בשבת קודש את החפצים המיותרים.

ועוד, שכאשר יבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, כדי לסדר כל דבר במקום הראוי לו וכד', אפשר שיתעסק מעט בכלים הללו, ובלי כוונה עלול לבוא לידי מלאכה האסורה בשבת, כגון אם יקח בידו עט, עלול לכתוב בטעות. וכן אם יקח בידו גפרורים – עלול בטעות להדליק אש, ולכן אסרו חכמינו הקדושים לטלטל ולהזיז דברי מוקצה.

וטעם נוסף יש בתקנת חכמינו הקדושים שגזרו איסור מוקצה בשבת, והוא, מפני שמקצת מן העם אינם בעלי אומניות, ואינם עובדים בשום מקום, אלא בטלין כל ימיהן, כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהן הן שובתים ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל את כל החפצים בשבת קודש כמו שאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת, לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם, ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול, ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא רק כלים שצריך להם כמו שיתבאר.

וכמו כן אסרו הזזת כלים של מוקצה משום גדר וסייג למלאכת הוצאה מרשות לרשות בשבת קודש, שככל שיפחות מהכלים שמזיז ומגביה בשבת, כך יפחתו הסיכויים שיבוא לטלטל כלים בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים. ורוב הלכות מוקצה נשנו בימי נחמיה בן חכליה, שסייע לעם ישראל בעלייתם מבבל לצידו של עזרא הסופר, שהיו רבים מהעם טועים בהלכות שבת מחמת חשכת הגלות שהיו בה עד שבאו לירושלים, ועל ידי שגזרו כמה הלכות חיזקו את הזהירות בשמירת השבת כראוי.