שאלות ותשובות

כשגזרו חכמים איסור מוקצה, לא גזרו אלא רק כאשר מטלטלו כדרך שרגילים לטלטלו, אולם שלא כדרכו לא גזרו, ולכן אם צריך להזיז חפץ מוקצה או כסף וכד' יכול להזיזו בגופו או במרפקו או בגב ידו או ברגלו עד אחר השבת שיקחהו משם, ודין זה שמותר לטלטל המוקצה בשינוי, נוהג בכל סוגי המוקצה.

ומכאן למדו חכמינו הקדושים שאדם שעקר צנון מהגינה באחד מימות החול, ואחר כך חזר וטמן את הצנון באדמה, כדי לשמור על טריותו, ולא התכוין לזורעו באדמה, וכמו כן הצנון לא השריש באדמה בימים אלו, וחלק מהעלים של הצנון נשארו מגולים מעל פני האדמה, מותר בשבת קודש למשוך את הצנון באותם עלים להוציאו החוצה ולאוכלו [אם הפריש תרומות ומעשרות קודם השבת, שהרי אין להפריש תרומות ומעשרות בשבת, או שאוכל אכילת עראי בשדה או בגינה] והגם שעל ידי שמגביה את הצנון מן האדמה, העפר שהוא מוקצה זז יחד עם הצנון, אין איסור מוקצה בדבר, משום שזהו טלטלו מן הצד, שמטלטל את העפר בשינוי, ובפרט שאינו מתכוין לעפר אלא לצנון.

ואם מטלטל את המוקצה בגופו או במרפקו ואפילו בגב ידו, מותר לטלטל אפילו אם כוונתו לצורך המוקצה, ולכן אם ראה שטרות כסף בריצפת הבית בשבת קודש, וחושש עליהם, יכול לדוחפם ברגלו לפינה נסתרת, כגון שיהיו מתחת הארון וכד' עד אחר השבת. וכן אם ראה כסף על השולחן או על אחד הכיסאות יכול לדוחפו במרפקו או ברגלו עד למקום ניסתר ואחר השבת יקחהו משם.