פרשת תרומה
ב' אדר תשפ"ג"ושכנתי בתוכם"
בפרשתנו מצוה הקב"ה את עם ישראל לבנות לו משכן כדי שבו הוא ישרה את שכינתו הקדושה, וכמו שכתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח). ומובא במדרש (תנחומא פר' נשא טז) ש"בשעה שברא הקב"ה את העולם, נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש לו בעליונים", ותאוותו של הקב"ה מתממשת בכך שהוא שוכן בבית המקדש שבעולם הזה.
ומוסיפים על כך המפרשים (ראה ראשית חכמה שער האהבה תחילת פ"ו) שמכך שלא נאמר בפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו" (בלשון יחיד) שמשמעותו שה' ישכון בתוך המקדש, אלא נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (בלשון רבים) שמשמעותו בתוך כלל ישראל, יש לכל אדם ללמוד שרצון הבורא הוא לשכון בתוך ליבו ובתוך ביתו של כל אחד ואחד מישראל, ממש כפי שהוא שוכן בבית המקדש. וזוהי בעצם שליחותו העיקרית של כל יהודי – להיות כלי להשראת השכינה.
ולכן אסור ליהודי לטמא את איבריו ח"ו, כי בזה הוא מחריב את המקדש של המלך, כמו שכתב בספר חרדים (דף ס"ז ע"ב) וז"ל: "עיקר מכון השכינה בלב ישראל, שנאמר 'ושכנתי בתוכם', וכן פירש הרשב"י (בזוה"ק פר' אחרי מות עה, ב) בפסוק: 'כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך' (דברים כג, טו), 'קרב' – הוא הלב, שהוא באמצע 'מחניך', שהם רמ"ח איבריך. וסיפיה דקרא: 'ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך'. הלכך כשלא יקדש אבריו אפילו במותר להם, במחשבה ודיבור ומעשה, נמצא מחריב המקדש, ואוי למחריב מקדשו של מלך בכל יום".
וממשיך בספר חרדים ואומר: "כמה ראוי לאדם להיות קדוש ברמ"ח איבריו ולבו ונפשו, אחרי שהוא היכל למלך הקדוש, כדכתיב: 'בקרבך קדוש' (הושע יא, ט), וכתיב: 'היכל ה' המה' (ירמיה ז, ד), וכתיב: 'קדושים תהיו כי קדוש אני ה' וגו" (ויקרא יט, ב), כלומר ואני שוכן בתוככם, דכתיב 'ונתתי משכני בתוככם'" (ויקרא כו, יא).
מעשיו הטובים של כל יהודי ויהודי גורמים שהשכינה תשרה עליו. וככל שיותר ויותר יהודים עושים מעשים טובים הם גורמים להשראת השכינה בעולם ביתר שאת. וחלילה כאשר יהודי עושה מעשים שאינם טובים הוא דוחה את השכינה.
כשיהודי לומד תורה בהתמדה עצומה ללא שום הפסקה באמצע וללא שום הפרעה, ידע נאמנה שבשעה זו הוא נעשה בבחינת בית המקדש, וכל כולו מאוחד עם הקב"ה בתכלית היחוד, וה' מתגלה עליו ושוכן בתוכו ממש, בבחינת: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כי לומדי התורה הם הקרובים ביותר להקב"ה, ועל כך עיקר תפילתנו – שנזכה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו לעסוק כל ימי חיינו ללא הפסק כלל אך ורק בתורה הקדושה .
הדפס מאמר