פרשת שמיני
כ"ב ניסן תשפ"גמעלת לימוד הגמרא
בפרשתנו מצוה התורה: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" (ויקרא יא, מד) ומפרש רש"י: "כשם שאני קדוש, שאני ה' אלקיכם, כך והתקדשתם. קדשו את עצמכם למטה, לפי שאני אקדש אתכם למעלה ולעולם הבא". וכדי לזכות לקדושה צריך שמירה מעולה מן הקליפה הידועה הנקראת 'לילי"ת' כנודע, בחינת הנוקבא דקליפה, האורבת לכל אדם שרוצה לדבוק באלוקיו להחטיאו ולהפילו מקדושתו.
וזאת יש לדעת כי בקליפה גדול כוחה של הנקבה (לילי"ת) מכוחו של הזכר (סמא"ל) כמבואר בזוהר הק' (פר' פנחס רלא, ב) ובכתבי האריז"ל (ראה ע"ח שמ"ח פ"ג ד"ה אמנם בענין האורות). וכפי שמספר האור החיים הק' (לבראשית מט, יא ד"ה או יאמר): "וכדבר הזה ובחזיון הזה הראוני בחלום, שנאבקתי במלחמה עם הזכר, ויהי נקל בעיני להכניעו והפלתי אותו בכוחי, ולנקבה נתאמצתי בכל כוחי כמה פעמים, ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ, אך לא כבעלה הזכר".
ואין לך דבר בעולם שכל כך גדול כוחו להכניע ולהתיש את כוחה של הקליפה הנזכרת כמו העמל והיגיעה בלימוד גמרא. וכפי שמביא רה"ק ר' נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה ריד) רמז לכך, שהרי שמה של אותה קליפה (לילי"ת) עולה בגמטריא כמספר 'תלמוד' דהיינו גמרא. ומחמת חשיבותו של הדבר העמידו חז"ל (אבות ו, ו) את לימוד התלמוד (גמרא) כקניין הראשון מבין כל מ"ח הקנינים שבהם התורה נקנית, כיון שזהו המפתח לכל שאר הקנינים.
ויש לומר שהטעם לכך שלימוד הגמרא מציל מהקליפה רמוז בתיבת 'גמרא', שהיא ראשי תבות 'גבריאל, מיכאל, רפאל, אוריאל', ארבעת המלאכים הקדושים הנושאים את מרכבת השכינה, ונרמז בזה שעל ידי לימוד הגמרא בעמל ובקדושה זוכה האדם להיות מוקף מכל צדדיו במלאכים קדושים אלו: מימינו מיכאל, משמאלו גבריאל, מלפניו אוריאל, מאחוריו רפאל, וממילא גם על ראשו שכינת אל, וכיון שכולו מסובב במרכבה קדושה זו, אין אותה קליפה יכולה להתקרב אליו כלל לפגום בקדושתו מחמת גודל האור העצום המקיף אותו.
הדפס מאמר