מאמר לשבת

מהות עם ישראל

אברהם אבינו אומר – "ואנוכי עפר ואפר" ומה הוא עושה עם ה'עפר ואפר' שלו? הוא מקרב מאות ואלפים ורבבות תחת כנפי השכינה. אברהם אבינו היה קודח מחום ביום השלישי למילה, הוא זקן וחולה ומה שמעניין אותו זה – 'היום לא קירבתי אף אחד, חבל שרפתי יום!' מה שווה יהודי שלא מקרב יהודי? הוא סתם טוחן מים! כשאדם ילך לעולם הבא, ה' יתברך ישאל אותו – 'מה עשית בשבילי?' האדם כמובן יטען – 'למדתי' אבל בורא עולם יאמר לו – 'לא, את זה עשית בשבילך! אני שאלתי מה עשית בשבילי?' צריך להבין משהו בסיסי, ה' יתברך, לא צריך לא את הברכות שלנו ולא את הלימוד. כל זה רק בשבילנו! לכן ה' 'מדגדג' אותו, עד שהוא עונה לו תשובה שמשמחת אותו – 'קירבתי יהודי!' מיד ה' יתברך שמח מהתשובה ואומר לו – 'אוו עשית משהו מצוין, הבאת יהודי תחת כנפי השכינה, מה שאתה רוצה אני עושה בשבילך!' כך היה אברהם אבינו – זקן שבקושי יכול לזוז מהמקום שלו, וכל מה שמציק לו זה שהוא לא קירב אף אחד. אברהם אבינו אמר לשרה – 'אף אחד לא בא אצלנו היום, אף אחד לא בירך שהכל על המים שלנו, מה עושים?' אומרת לו שרה – 'מה נעשה, אף אחד לא יכול לצאת החוצה בחום כזה, מה אתה רוצה שאנשים ימותו בחוץ? יתייבשו מהחום?' לאברהם אבינו זה לא משנה מה שהם יעשו, העיקר שיבואו!' לכן את מי ה' שלח לו? אנשים? לא, הוא שלח לו מלאכים, כדי שיהיה להם כוח לעמוד בחום הכבד. יצחק אבינו המשיך את עבודת הביטול. הוא בעצמו היה חופר בארות מים. כל פעם הוא היה חופר עוד ועוד בארות של מים, כי הפלשתים היו סותמים לו אותן. הוא פותח פה והם סותמים שם, הוא פותח שם והם סותמים פה. כך הם היו 'משחקים במעגלים', אבל יצחק אבינו לא היה מתייאש. אחריו בא יעקב אבינו – כשהוא הלך לחרן איפה הוא הלך וישב? על באר המים. "והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים". גם משה רבינו "ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן" משה עצמו מהותו הייתה מים. למים אין צורה משלהם, אלא הם מקבלים את צורת הכלי בו הם נמצאים, הם לא מנסים לשנות את הכלי אלא הם מתאימים את עצמם אליו. כך גם עם המזבח שהיה עשוי מעפר, "מזבח אדמה תעשה לי". מכאן קיבלו עם ישראל הקדושים את מהותם. הכל קשור למהות הביטול ולקדושה, לעפר ולמים.

הדפס מאמר