מאמר לשבת

"אשר בחר בנו"

והנה על הפסוק: "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אשדת למו" (דברים לג, ב) אומרים חז"ל (פרקי דר"א פ"מ): "זרח הקב"ה ובא מהר סיני ונגלה על בני עשו, שנאמר: 'ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו', ואין שעיר אלא בני עשו, שנאמר: 'וישב עשו בהר שעיר' (בראשית לו, ח), אמר להם הקב"ה: מקבלים אתם עליכם את התורה? אמרו לו: ומה כתוב בה? אמר להם: לא תרצח! אמרו לו: אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שבירך יצחק את עשו, שאמר לו 'ועל חרבך תחיה' (שם כז, מ).

ומשם חזר (הקב"ה) ונגלה על בני ישמעאל, שנאמר: 'הופיע מהר פארן', ואין פארן אלא בני ישמעאל, שנאמר: 'במדבר פארן' (שם כא, כא), אמר להם הקב"ה: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: ומה כתוב בה? אמר להם: לא תגנוב! אמרו לו: אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו, שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים, שנאמר: 'כי גונוב גונבתי מארץ העברים' (שם מ, טו).

משם שלח (הקב"ה) מלאכים לכל אומות העולם, אמר להם: אתם מקבלים עליכם את התורה? אמרו לו: ומה כתיב בה? אמר להם: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני! אמרו לו: אנו רואין שאין אנו יכולין להניח דת אבותינו שעבדו את האלילים, אלא תן תורתך לעמך, שנאמר: 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום' (תהלים כט, יא).

ומשם חזר ונגלה על בני ישראל, שנאמר: 'ואתא מרבבות קדש', ואין רבבות אלא ישראל, שנאמר: 'ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל' (במדבר י, לו), ועימו אלפי שנאן ורכב רבותיים מלאכי קדש, וימינו אוחזת את התורה, שנאמר: 'מימינו אש דת למו'… אמר להם הקב"ה: מקבלים אתם עליכם את התורה? אמרו לו כולם בפה אחד: אנו שומרים את התורה ומוכנים לעשות ולקיים כל הכתוב בה, שנאמר: 'כל אשר ידבר ה' נעשה ונשמע'" (שמות כד, ז).

והנה כל המתבונן בדברי חז"ל הנזכרים יראה בברור שכוונת הקב"ה במה שסבב אצל אומות העולם והציע להם את התורה היתה רק כדי לטורדם ולהרחיקם ממנה, שהרי כששאלו אומות העולם את הקב"ה מה כתוב בתורה, השיב הקב"ה לכל אומה דוקא בדבר שקשה עליה ביותר לקיימו. ומגודל חיבתו של הבורא לעם ישראל, היה רצונו שרק לעם ישראל בלבד יהיה חלק בתורתו הקדושה, ולא לשום אומה אחרת.

וכך הפריד הקב"ה את האומות הטמאות מעם ישראל הקדושים ומתורתו הקדושה, ונתייחדו עם ישראל והתורה הקדושה זה עם זה בבחינת: "יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך" (משלי ה, יז).

וזוהי בחינת: "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג, ט), והיינו שנטע הקב"ה בעם ישראל כח וטבע מיוחד שגורם ששום אומה ולשון לא יוכלו להתחבר עימהם בחיבור אמיתי, ולעולם עם ישראל יהיו עם אחד יחיד ומיוחד.

ולכן נאמר: "הן עם לבדד ישכון" (אף שלכאורה תיבת "הן" שבפסוק מיותרת), כי האות ה' והאות נ' הינן מבודדות, ואין להן חיבור עם שאר האותיות. והיינו כי באותיות של היחידות (אותיות שהגמטריא שלהן היא מאחד עד תשע: א'-ט') לכל אות יש חיבור עם אות אחרת להגיע למספר עשר (א' עם ט', ב' עם ח', ג' עם ז', ד' עם ו'), ורק האות ה' בודדה. וכמו כן באותיות של העשרות (אותיות שהגמטריא שלהן היא מעשר עד תשעים: י'-צ') לכל אות יש חיבור עם אות אחרת להגיע למספר מאה (י' עם צ', כ' עם פ', ל' עם ע', מ' עם ס') ורק האות נ' בודדה.

וזהו: "הן עם לבדד ישכון", שכמו שהאותיות "הן" מבודדות משאר האותיות ואין להן חיבור עימהן, כך גם עם ישראל מבודדים משאר העמים הטמאים, ואין להם שום צד של חיבור עימהם, ורק הם לבדם מיוחדים ומאוחדים עם הבורא יתברך ותורתו הקדושה, ואין לזרים חלק עימהם.

וזוהי עיקר שמחתנו בחג השבועות – חג מתן תורתנו הקדושה, שביום זה הבדילנו ה' משאר העמים הטמאים, ולקחנו להיות לו לעם יחיד ומיוחד, ומסר אך ורק לנו את תורתו הקדושה והנעימה, וכאומרנו בברכות התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ועל כך יש לשמוח שמחה אין קץ.

ובזכות שקיבלו עם ישראל את התורה הקדושה נתקיימו כל העולמות כולם, וכמו שנאמר: "ארץ יראה ושקטה" (תהלים עו, ט) ופירשו חז"ל בגמרא (שבת פח, א) שבתחילה היתה הארץ יראה שמא לא יקבלו עם ישראל את התורה ויחזור העולם להיות תהו ובוהו, ולבסוף משקיבלו עם ישראל את התורה שקטה ונרגעה.

וכן דרש ריש לקיש (בגמרא שם) על מה שבסיום מעשה בראשית נאמר "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", בה"א הידיעה (שלא כבשאר הימים שנאמר בהם "יום אחד", "יום שני" וכו') שמשמעו יום הששי הידוע ומפורסם כבר במקום אחר, והיינו יום הששי בסיון (ו' בסיון) שבו ניתנה התורה לעם ישראל. וכוונת התורה היא ללמדנו שגמר מעשה בראשית תלוי ביום הששי של מתן תורה – "מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו".

ולכן יש לשמוח בחג שבועות יותר מכל החגים כולם, וכן יש לענג את חג השבועות במיני מטעמים יותר מכל החגים, והכל לכבוד התורה הקדושה שזכינו לקבל ביום זה.

הדפס מאמר