מאמר לשבת

כוחו של הלב הטוב: מאור המנורה אל היכולת לשנות את הטבע

פרשתנו פותחת במצווה שניתנה לאהרן הכהן להדליק את מנורת המקדש, כמו שנאמר: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" (במדבר ח, ב). הדלקת המנורה מסמלת את הפצת האור, ופעולה זו מתאימה באופן מיוחד לאהרן הכהן, שמידתו הייתה מידת החסד, הלב הטוב, הנתינה והאהבה. כמאמר חז"ל במסכת אבות (א, יב), היה אהרן "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". זוהי מהותה של הדלקת המנורה – השפעת אור וחסד על העולם.

הברכה נובעת מטוב הלב

בזכות מידה זו, זכה אהרן הכהן לשמש צינור של ברכה ושפע לכלל ישראל. הוא הוריש זכות זו לכל זרעו אחריו, שהם הכהנים המצווים לברך את העם. הסיבה לכך היא שהשפעת הברכה תלויה בטוב ליבו ובטובת עינו של המברך. כפי שנאמר בספר משלי (כב, ט): "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ", ודרשו חז"ל (סוטה לח, ב): "אל תיקרי יְבֹרָךְ אלא יְבָרֵךְ". מכיוון שאהרן הצטיין במידה זו באופן מיוחד, ניתן בידו מפתח הברכות.

בהמשך הפרשה, אנו פוגשים את מידת טוב הלב גם אצל אחיו, משה רבנו. כאשר יהושע סיפר לו שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וביקש להפסיקם למען כבודו של משה, ענה לו משה: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי? וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים, כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם!" (במדבר יא, כט). טוב ליבו של משה גרם לו לשמוח בהצלחתם של אחרים.

מידה כנגד מידה: שינוי הטבע האישי מוביל לשינוי טבע העולם

צדיקים אלו, וכל ההולכים בדרכם לאורך הדורות, זכו שהקב"ה יעשה על ידם ניסים גלויים וישנה את מערכות הטבע על פי גזירת פיהם. מדוע?

טבעו של האדם לדאוג בראש ובראשונה לעצמו ולשמוח בהצלחתו האישית. הרצון הכן לשמוח בהצלחת הזולת ולדאוג לו יותר מאשר לעצמך, הוא היפך הטבע האנושי. כיוון שצדיקים אלו עמלו וזכו לשנות את טבעם, ולקנות בליבם מידת טוב לב אמיתית כלפי הזולת, כך מידה כנגד מידה, נתן להם הקב"ה את הכוח לשנות את טבע הבריאה.

על פי יסוד זה, יובן מאמר חז"ל (בבא מציעא פה, א): "כל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה – מבטלה בשבילו". בדרך הטבע, בן ממשיך את דרך אביו. אם כן, אדם הלוקח בן של עם הארץ ומלמדו תורה עד שנהיה תלמיד חכם גדול, הרי שהוא שינה והפך את טבע הבריאה. שכרו הוא, מידה כנגד מידה, שהקב"ה נותן לו כוח לשנות את טבע העולם ואף לבטל גזירות.

העבודה האישית והשכר הנצחי

זוהי עבודתו העיקרית של כל אדם: להסיר את האנוכיות הטבועה בו ולפתח בקרבו את המידה הנשגבה של לב טוב כלפי הזולת. להגיע למדרגה בה ישמח בכל ליבו בשמחת חברו, ידאג לו כפי שהוא דואג לעצמו ואף יותר, וישפיע עליו מטובו – כמידת החסיד האומר: "שלי שלך ושלך שלך" (אבות ה, י).

בזכות זאת, יזכה האדם לשפע ברכות, בדומה למי שנותן צדקה לעני ומשמח אותו מתוך לב טוב ורחום, המתברך בברכות עצומות (ראה בבא בתרא ט, ב). סימן נפלא לדבר טמון בפסוק: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם" (ישעיהו לב, יז). פסוק זה, המדבר בשכר הצדקה והחסד, רומז בסודו למידת ה'לב טוב': הוא נמצא בפרק ל"ב ופסוק י"ז (שערכו בגימטריה 'טוב'). בזכות מידה זו ינחל האדם שפע של ברכות וכל טוב.

הדפס מאמר