מאמר לשבת

מקודשים לה' מבטן

בפרשתנו אנחנו קוראים ציווים מיוחדים על התקדשות הכהנים ושמירתם מטומאה והציווי הזה בפנימיות שייך לכל אדם מישראל וכן מצינו שכתוב בגמרא: 'ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן'. גוי לא יכול להתקדש כמו שכתוב בתורה: "בשר חמורים בשרם". אם אדם יכניס חמור למקווה, הוא יטבע מסכן יביאו הצלה, יבואו אגודה של בעלי חיים והאדם הזה ילך לבית סוהר, כי הוא הטביע חמור. הגוים הם אותו דבר, לא משנה כמה שהם רוחצים את הפנים כל בוקר ומתפללים חמש תפילות ובערך כל יום יש להם 'כיפור', אבל משהו השתנה? לא השתנה כלום! אפילו הנביא שלהם, אתונתו העידה עליו עדות כתובה: "אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה". לכן כתוב בהלכה, שאסור להחנות בהמה של יהודי בפונדקאות של גויים, שפעמים אינו מוצא את אשתו ובא על בהמתו של ישראל. פשוט לא שייך קדושה באומות העולם! כל עם דחה את התורה מהסיבות שלו. ה' לא הכריח אותם חלילה, אבל בגלל זה לא פסקה זוהמתן. וזוהי ההבדלה בינינו לבינם כמו שכתוב: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". לפי ההלכה – אם אדם אמר לאישה – 'הרי את מקודשת בטבעת זו', היא לא מקודשת, כי החתן שכח לומר 'לי'. מסופר שפעם אחת האדמו"ר הזקן יצא מחדרו לכיוון המטבח. היו שם כמה שכנות מדברות עם הרבנית, והאדמו"ר הזקן שמע שהיא אומרת להן – 'שלי ככה אומר'. היא הייתה מתביישת להגיד בעלי, היא הייתה מאוד נקייה וזהירה. כשהאדמו"ר שמע כך הוא התעלף. הוא חשב לעצמו – בשביל טבעת אחת שהבאתי לה לפני כמה שנים נהייתי שלה? המעשה הזה צריך לגרום לנו לחשוב איך אנחנו צריכים להרגיש כלפי ה' יתברך אחרי שהוא נתן לנו תרי"ג מצוות!

הדפס מאמר